דו לשוניות היא היכולת לשלוט בשתי שפות.

אדם דו לשוני יכול לדבר בשתי שפות או יותר.

דו לשוניות לאומית היא השימוש בשפות רבות בחברה.

דו לשוניות פרטית היא השימוש בשפות מרובות בהתאם למצב.

קיימת שפה ראשונה, או שפת אם ושפה שנייה, או נרכשת. השפה השנייה יכולה לפעמים לתפוס את המקום הדומיננטי בשל הדרישות התקשורתיות של הסביבה.

קיימים שני סוגים של דו-לשוניות - דו-לשוניות טבעית (נרכשת באופן אינטואיטיבי בבית) ודו-לשוניות לימודית (נרכשת על ידי לימוד).

הדו לשוניות הטבעית נוצרת כאשר בסביבה מקיימים תקשורת בעל פה בשפה מסוימת, לרבות נוכחות של רדיו וטלוויזיה.

את השפה השנייה לומדים בבית הספר בעזרת מוטיבציה ושיטות לימוד מיוחדות.

נצפה שוני ברכישת השפה השנייה בגיל מוקדם ובגיל מאוחר. דו לשוניות מוקדמת מתרחשת כאשר חיים בסביבה דו-לשונית מילדות או כאשר ההורים מדברים בשתי שפות שונות.

דו לשוניות מאוחרת מתרחשת כאשר לומדים שפה שנייה בגיל מבוגר לאחר התפתחות השפה הראשונה או בעקבות מעבר למדינה אחרת.

מבחינים בין דו לשוניות רפרודוקטיבית ופרודוקטיבית לפי מספר הפעולות המתבצעות בכל שפה.

דו לשוניות רפרודוקטיבית כוללת יכולת הבנת הנשמע, הבנת הנקרא או יכולת לשחזר טקסט בשפה זרה. לפעמים האדם אינו מדבר ואינו כותב בשפה הזרה אך מסוגל להבין את השפה המדוברת. לעיתים אדם שלמד את השפה הזרה באופן עצמאי מבין את הטקסט אך קורא עם טעויות רבות.

לשוניות פרודוקטיבית מאפשרת להבין ולשחזר את הנשמע ואת הנקרא, להשתמש באופן פעיל במילים, בביטויים ובמשפטים וליצור טקסטים בעל פה ובכתב.